איך כמעט גרמתי לחורבן בית המקדש (פוסט אישי לימי בין המיצרים)

לעיתים משמיים מלבישים עליך תפקיד מסיפור אחר, בן 2000 שנה
וכך את מוצאת את עצמך מצילה את בית המקדש (או, לכל הפחות, את מצב הרוח שלך)

סיפורנו התרחש ביום חורף קר
אבל הוא בעצם שייך לימות החום, לזמן בין המצרים,
לתקופת החורבן המשתרעת בין 17 בתמוז לתשעה באב
כאשר לשעה קלה ההיסטוריה הניחה על כתפיי את תפקיד בר קמצא.

זקוקה לעזרתך

לפני שאני פותחת חגיגית את שבוע העבודה שלי, רציתי להתייעץ איתך.
קודם כל אני מגלה לך שהרבנית ואנכי עובדות בימים אלו על מתנה קטנה בשבילך.
למעשה היא כבר קורמת עור וגידים,
ובתוך זמן קצר, שבועות ספורים למעשה, תצא אלייך בדואר ישראל.
כן, את תקבלי אותה ישר לידיים.
לא תצטרכי להדפיס אותה, היא כבר תגיע אליך מוכנה.

וידוי: את לימור אנכי מבקשת (סיפור אמיתי)

הפעם יש לי וידוי.
ברוח עשרת ימי התשובה המיטיבים שלפנינו
אני מעלה כאן סיפור ישן מאד,
שעדין רודף אותי
למרות הזמן שחלף מאז שהתרחש.

ניסיתי לכפר עליו אבל לא עלה בידי…

מדוע נגזר עלי לפגוש את צ' ובנו? [סיפור חדש + וידאו]

אחת מנקודות הציון החשובות בדרכי לשרביט העריכה,
התרחשה לפני כעשרים שנה.
בין סיום השירות לתחילת הלימודים והאוניברסיטה
הוזמנתי לעבוד כפקידה במשרד כלשהו.
הבוס היה אביו של בחור שהכרתי,
וכנראה הוא ביקש לבחון אותי קצת יותר מקרוב.
עשיתי כל מה שנתבקשתי – מיון ניירת, תיוק, מענה לטלפונים,
אבל לעולם לא אשכח את היום שבו הוא לימד אותי הקלדה עיוורת…

כיצד זכיתי ב- 129,600 ש"ח ובדלקת אוזניים חריפה

אז מעשה שהיה כך היה…
לפני 12 שנה, כשעדיין הייתי צופה בשידורי המסך הקטן,
נהניתי לצפות בתכנית "הכספת", שבה שלושה מתמודדים מפגינים ידע בשאלות טריוויה בתחומים שונים
ומתחרים אחד בשני ראש בראש, במטרה להגיע לפרס כספי גדול.
ועוד יותר נהניתי להתלונן לבן זוגי: "זה לא פייר. גם אני יודעת לענות על התשובות".
המענה שלו תמיד היה אחיד: "אז תלכי להשתתף גם".
וכך היה חוזר המחזה בכל שבוע ושבוע. אני צופה, מוחה, ובעלי שולח אותי לעשות במקום ליילל…

השיר האופטימי של הרבנית ימימה. מוקדש באהבה לאמא רחל

השיר לרחל מאת הרבנית ימימה מזרחי, חשוון תשע"ב

נבקש ממך, אמא, אלף סליחות.
כל כך רציתי לספר לך חדשות שמחות.
אני יודעת כמה שנים את מחכה
שבִּיתך שבגרה תרוץ אליך, כמו רבקה.
"אמא", היא תאמר לך בשמחה גדולה.
"ראי מה הביא לי האיש – אני כלה!"

כמה את מחכה שביתך, כמו שרה,
תלחש לך "שחוק עשה לי אלוקים, אמא. אני הרה".
איך את רוצה שנרוץ אליך בצעד מתנשם
ונאמר לך כמו לאה הפעם אודה את השם.
את לא רוצה שנחכה ונייחל
ונהיה כמוך, אמא; כמו רחל…

אז בקשר להפתעה לחגים

פנינים לשבת
זו היתה עבורי ההכנה הטובה והמדויקת לחג
אוויר לנשימה בשבילי
חומרים נפלאים
משפטים משמחים
אימרות לזיכרון ולחריטה על הלב (עמוק בפנים)
אוצרות
הצלת חיים
בום ללב, לפנים ולנשמה
אש גבוהה של אהבה
חיזוקים לדרך
כל דף – פחות מיגרנה, פחות כולסטרול, פחות רעלים
מפעל משקם

אלה מקצת התיאורים שלכן את שיעורי פרשת השבוע של הרבנית ימימה…

כשנולדתי, הדבר הראשון שקיבלתי היה סטירה

הדבר הראשון שקיבלתי בשעת לידתי היה סטירה.
לא, לא באתי לכתוב על ילדותי העשוקה.
אבל לפי המדרש, במשך תשעה חודשים העובר ברחם אימו לומד תורה לאור הנר. את כל התורה כוווולה.
אבל לצערו, ברגע הלידה מגיע מלאך, שתפקידו מסתכם בלהעיף לי כאפה בין הפה לאף ולהשכיח ממני את כל מה שלמדתי…

והזוכה בתחרות הסיפורים היא…

"זוכרות את שני בקבוקי הבושם שקיבלתי ערב החגים לפני כמה שנים מבעלי שיחיה?
הסיפור הקטן על זוג אחד, בושם ויציאה לחירות עלה בבלוג "פרשה ואישה" לפני פסח.
זה היה סיפור על עבדות לחשיבת ה"אין לי": אין לי כסף, אין לי אמצעים, אין לי אפשרות
והתוצאה של זה, כך הסתבר, היתה "אין לי שמחה". רק בעצם הנתינה גילינו כמה שמחה מנענו מעצמנו רק בעטיה של אותה מחשבה מצמצמת, ושהשד שנקרא "אין לי" הוא בעצם פיקציה.
ורכישה אחת במקום הנכון ובזמן הנכון, לפי הוראות היצרן, הראתה לנו שיש לנו – והרבה! אומץ, רצון טוב וכוח נתינה.
זכינו להרגשה נהדרת של חירות אמיתית."

המתנה שהוציאה אותי מעבדוּת לחירוּת

לא אשכח את ערב החג ההוא.
בעלי פתח עסק חדש והכסף לא זרם.
פסח בפתח, וכל סעיף ברשימת המטלות כלל גם תג מחיר לא מבוטל.
ניקיונות, כלים, אוכל, ביגוד, נעליים לכולנו, מתנות. ההוצאות הרקיעו שחקים.
והרבנית ימימה ציטטה מהתלמוד: נשים – במה משמחן? בתכשיטין, ובגדי-צבעונין…