במקצועה היא עורכת דין וטוענת רבנית, אולם הרבנית ימימה מזרחי איננה עוסקת בתחומים אלו מזה שנים. את אהבתה הגדולה ללימוד ולתורה היא שילבה יחד והחלה להעביר שיעורי תורה לנשים – בהתחלה בביתה, אולם לאחר שנה אחת בלבד השמועה על שיעורי התורה המדליקים התפשטה כאש בשדה קוצים, ואת מקום הסלון הביתי הקטן החליפו בתי כנסת גדולים בשכונות ירושלים, מדרשות לבנות ולנשים, ומקומות נוספים ברחבי הארץ.
בימינו, נשים לומדות הכל ועוסקות בכל המקצועות בעולם, היא אומרת. אנו לומדות עריכת דין, ארכיטקטורה ורפואה אלטרנטיבית, משקיעות בתארים שונים ובתעודות משונות, ודווקא התורה נזנחה. תהיה עלינו תביעה משמים אם במצב הזה, דווקא את התורה נשכח בקרן זווית, היא אומרת. נשים חייבות ללמוד תורה; מחד גיסא.
ומאידך, לימוד התורה לנשים אינו יכול להיעשות בדרך הקלאסית-הגברית. הלימוד ההשוואתי והפלפול לכשעצמם אינם מספיקים. הלימוד הנשי חייב להיות מחובר לחיים, לאמהות, לרעיות, לאנושיות. "תורת חסד על לשונה", כך נאמר על אשת החיל, ותורת נשים היא "תורת חסד", דהיינו תורה שמחסדת, מעצבת ומרחיבה את ההוויה, ושאת תוצאותיה מרגישים ורואים בפרטי העשייה היומיומית.
תורה שבכתב ושבעל פה נותנת מענה לכל שאלה ולכל פרט, ורק לימוד שוטף וחוזר ומעמיק שופך אור על החיים, ולא האינטואיציה בלבד.
יקרת פרידמן היתה אמא צעירה לשני ילדים, עורכת ראשית של קטלוג פופולארי לארגון חתונות, ובתחילת דרכה כדוקטורנטית באוניברסיטה העברית, כאשר הרגישה שהחיים גדולים עליה, ומשהו מהותי חסר בהם. כאשה דתייה המבקשת לחזק את החיבור האישי ליהדות, היא שאלה את חברותיה אם הן מכירות איזה שיעור טוב.
כך הגיעה בוקר יום שלישי אחד לסלון ביתה של הרבנית ימימה מזרחי. מלבד הרבנית היו שם כעשר נשים ועוגה אחת, שנאפתה לרגל סיום חומש "במדבר". יקרת הרגישה שמשאלתה התגשמה: תורה נגישה לכל אשה, תכנים מתוך הפרשה והזמן, הרלבנטיים לחייה של כל אישה באשר היא, ותמיד מפתיעים, מחדשים ומאתגרים - כמו שתורה צריכה להיות.
